"חוק
גישור חובה"
ביום
ה- 17.7.2016 נכנס לתוקפו החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה),
התשע"ה- 2014, המוכר בשם "חוק גישור חובה".
עם
כניסת החוק לתוקף, חלו שינויים מהותים בדרכי הגישה של הפרט לערכאות המשפטיות,
העוסקות בסכסוכי משפחה, שבין הורים לילדים ובין בני זוג.
כתוצאה
מכך, פלוני אלמוני אשר ביקש לפתוח בהליך משפטי הנובע מסכסוך משפחה, לאחר כניסתו
לתוקף של החוק. נדרש תחילה ובטרם נקיטת הליך משפטי בבית המשפט, לפנות להליך יישוב
סכסוך (גישור) ביחידת הסיוע.
בד
בבד, עם פתיחת הליך הגישור ביחידת הסיוע, קבע המחוקק כי על הצדדים לסכסוך, יחול
עיכוב הליכים אוטמטי. עיכוב הליכים זה, משמעותו היא, כי אין באפשרות מי מהצדדים
לנקוט בהליכים משפטיים האחד כנגד השני עד לסיומם של הליכי הגישור. למעט עניינים
דחופים בהם התיר המחוקק פניה לבית המשפט המוסמך.
יש
לציין כי היתר זה, הוא מעין טיפה בים. שכן, בעל הדין הנזקק לסיועו של בית המשפט,
נדרש להגיש את בקשתו בידיים כבולות, בצורה תמציתית ולקונית. שאם לא כן, מסתכן הוא
במחיקת בקשתו או בהטלת הוצאות.
בשל
החלת החוק, עומס רב הוטל לפתחן של יחידות הסיוע. על כן, לא אחת נאלצו יחידות הסיוע
לקבוע מועד רחוק לקיום פגישת המהו"ת (גישור), זאת על אף הקבוע בתקנות.
מצב
דברים זה, הותיר את בעלי הדין אובדי עצות, כאשר מן הצד האחד נדרשים הם להמתין זמן ממושך
עד לקיום פגישת הגישור ביחידת הסיוע. ואילו מן הצד השני, אין באפשרותם לנקוט
בהליכים משפטיים בשל עיכוב ההליכים. מצב אשר יצר סחבת, חוסר אונים ועינוי לצדדים.
לאחרונה
דן בית המשפט לענייני משפחה בסוגיה זו. כבוד השופט ארז שני, הורה בפסק דינו על סיום
הליך יישוב הסכסוך ביחידת הסיוע
וביטול עיכוב ההליכים, זאת בשל קביעת מועד העולה על הקבוע בתקנות לקיום
פגישת המהו"ת (גישור).
"דברו של זה לעניין
המועדים ברור כשמש ואיש לא נתן ליחידת הסיוע היתר גורף אשר יכול להינתן רק על-ידי
המחוקק, שלא לקיים את הוראות החוק.
ואולי טוב היינו עושים אם מראש, בכל מקרה של
קביעת פגישה במועד רחוק לפי הוראות החוק, היינו "מגלים" לצדדים כי הם
רשאים להגיש בקשה לסיום עיכוב ההליכים.
כך או אחרת, לדעתי, אין צורך להטריח את יחידת
הסיוע בבקשות חוזרות ונשנות לקיצור התקופה, באין בידי יחידת הסיוע פנאי לעמוד
בהוראות החוק.
לדעתי, המשמעות האמיתית של קביעת פגישת
מהו"ת ראשונה מעבר ל- 45 הימים, כמוה כהמלצת יחידת הסיוע לקצר את עיכוב
ההליכים, לבל תיפגע הזכות החוקתית של גישה לערכאות.
צריך להבין, כל עוד קיים עיכוב ההליכים,
מוגבלת מאוד גישתו של בעל דין לערכאות. מדובר בבקשות מקוצרות, שתוקפן דרך כלל רק
עד תום עיכוב ההליכים. בעל דין כזה, גם אם יגיש בקשה, יסתכלו בבקשות במשקפי החוק,
תוך שיקול של אי שינוי המצב, כך שיתאפשר ניהול שיח, הבקשות תוגשנה ותיעננה בצורה
תמציתית ומקוצרת וסעדים רחבי היקף שאינם מיידיים נמצאים, למעשה, מחוץ להישג ידו של
בעל הדין.
המחוקק קבע 45 יום ובשום מקום לא נאמר כי
יחידת הסיוע תהא רשאית להכפיל או לשלש את המועד, בשל שיקולים טכניים של עומס.
למעשה, מציב המצב את בתי-המשפט בפני בעיה
נתונה ותפקידם של בתי-המשפט לספק פתרונות לבעיות ופתרונות אלה צריכים, בראש
ובראשונה לציית לחוק אשר קבע המחוקק.
בנסיבות אלה, אם יחידת הסיוע איננה פנויה
והסכסוך נותר בעינו, 100 ימים או יותר, אין מנוס אלא להבין כי מן הראוי לסיים את
תקופת עיכוב ההליכים, כל אימת שנקבע מועד הועלה על 45 הימים ולראות את הודעת יחידת
הסיוע בדבר המועד, כהסכמה אוטומטית לעיכוב ההליכים. "
מן העבר
האחד, יש לציין, כי מטרתו ותכילתו של החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה חיובית.
שכן, נועד הוא להסדיר עניינים הנובעים מיחסים שבין בני משפחה בדרכי שלום ונועם,
מבלי לפתוח זה כנגד זה חזית של "מלחמה".
אך
מן העבר השני, בנסיבות דברים אלו, ישנה תחושה כי תכליתו החיובית של החוק מתמוססת
אל מול הכפייה של בעלי הדין בפתיחת הליך זה, לעיתים מול מי שאיננו מוכן להתגשר
כלל. לא זו בלבד, יש ליתן משקל לסחבת והעינוי אשר נגרם לבעלי הדין בשל עיכוב
ההליכים הנובע מהליך זה.
אור
בן חמו, עו"ד
Comments
Post a Comment